"כשנגזר על אדם להיות סופר - מוציא הקב"ה מאוצרו הטוב כך וכך אותיות ונותן אותן לו, לסופר. אין הקב"ה ותרן, ושנותן - במידה נותן. אם הסופר פיקח, סופר הוא ומונה את אותיותיו. אינו פיקח - מבזבז אותן על דברים שאין בהם חפץ (...). אף עלי גזרו להיות סופר וקיבלתי עלי הגזירה, ועושה אני מה שנגזר עלי. וגם לי נתנו כך וכך אותיות לכתוב בהן. אינני משתבח לומר שדקדקתי בכל אות ואות (...) אבל דבר זה יכול אני לומר (...) שהרבה הרבה השתדלתי לשמור על נחלת השם שלא תאבד, ואם פחז עלי יצרי וכתבתי דבר שלא לצורך - כתבתי כנגדו דבר שלא אתבייש בו לעולם".
ואנו הקוראים מוכרחים להכיר תודה עצומה למתנה שהעניקו, ומעניקים לנו הסופרים, המשוררים, היוצרים. מתנה שערכה עולה לאין שיעור מסך כל המילים המחברות אותה.
על העולמות שבראו עבורנו ושכנעו אותנו, לעתים מעבר לכל ספק, שהם חלק מעולמנו, גם אם רק לשעות ספורות.
על ההזדהות שעוררו בנו עמם, או עם יצירי דמיונם.
על מעט מלים שמצליחות בצורה מרומזת לתאר רגש בצורה כה מדויקת.
על ההתרגשות, האהבה, היצירה, חדוות הנפש. על הצער שאנו חשים כשאנו מגיעים לעמודים האחרונים של הספר.
אנציקלופדיה ynet מכירה תודה ומלמדת, ונעזרת גם היא במילה הכתובה:
הכיתה האינטראקטיבית: שיעור ספרות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה