פחונים וחלומות

גם עשרות שנים לאחר המאורעות עצמם מעוררת המילה "מעברות" רגשות עזים בקרב אזרחים ישראלים רבים. האם נכון נהגה המדינה הצעירה באזרחיה החדשים בהצבת המעברות כפתרון דיור? האם התקיימה אפליה בין העולים מארצות ערב לעולים מאירופה? למרות השנים שעברו ועשרות הנסיונות לספק תשובות מוחלטות לשאלות אלה, נראה כי רק מעטה דקיק של שכחה מכסה את כאבם של יוצאי המעברות וצאצאיהם, כה דקיק כי די באזכור הנושא על מנת לגרום לרוחות ללהוט שוב.

למרות אופיו המוחלט לרוב של המידע האנציקלופדי, הפעם אין בכוונתינו להציג תשובות סופיות לשאלות שהוצגו לעיל ועל כן נסתפק באזכור כמה עובדות מוסכמות ובעיקר בהצגתו הראשונה של סרטון וידאו נדיר (באדיבות ארכיון מונוסון), המתעד את שגרת החיים במעברות בישראל בראשית שנות ה-50. גם סרטון זה כמו הקודמים לו בסדרת הכתבות "אני היתי שם בצבע" צולם על ידי האמריקאי פרד מונוסון, שערך סיור במספר מעברות בישראל וכהרגלו תיעד את המראות במצלמת 16 מ"מ.
תוויות: , ,

תגובה 1:

  1. מלונות בארץ15 במאי 2011 בשעה 14:34

    פתרונות הדיור שמדינת ישראל הצעירה הציעה לעולים החדשים מארצות ערב לא היו אידיאליים בכלל. המילה מעברות עדיין כואבת לרבים, לילדיהם ולנכדיהם (וכמובן גם מקרים של ריסוסים בחומרי הדברה רעילים). הפוסט שלך מאוד חשוב ומעורר מחשבה.
    תודה רבה

    השבמחק

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)